ילד שלא מספר מה היה בגן: שאלות שפותחות שיחה במקום "מה היה היום"

ארבע וחצי אחר הצהריים. אתם אוספים את הילד מהגן, חוגרים אותו במושב ושואלים: "נו, מה היה היום?". התשובה מגיעה מהר: "כלום". או "לא זוכר". או משיכת כתפיים ומבט אל החלון. ואז, דווקא באמצע המקלחת או דקה אחרי שכיביתם את האור, הוא פתאום מספר באריכות על מי שלקח לו את הדלי בארגז החול.

זה מתסכל, כי אתם רוצים לדעת מה עובר עליו בשעות הארוכות שבהן אתם לא שם. החדשות הטובות הן שברוב המקרים "כלום" לא באמת אומר כלום. לרוב זו פשוט שאלה שקשה לענות עליה, בזמן שלא מתאים לו. עם כמה שינויים קטנים באופן שבו שואלים, השיחה יכולה להיראות אחרת לגמרי.

למה "מה היה היום" כמעט אף פעם לא עובד

נסו לחשוב על השאלה מנקודת המבט של ילד בן ארבע. יום בגן הוא הרבה שעות: מפגש בוקר, ארוחת עשר, חצר, יצירה, שירים, ריבים קטנים והשלמות. "מה היה היום" מבקשת ממנו לסרוק את כל זה, לבחור משהו אחד ולהפוך אותו לסיפור. זו משימה גדולה, וקל יותר לענות "כלום".

גם שאלות של כן ולא סוגרות את השיחה מהר. "היה כיף?" מקבלת "כן", ובזה זה נגמר. באתר ההורים של First 5 California, גוף ממלכתי בקליפורניה שעוסק בגיל הרך, ממליצים לשאול שאלות שדורשות יותר מתשובה של כן או לא, ולבחור לשיחה רגע רגוע, כמו ארוחה, הליכה או זמן לפני השינה.

ויש גם עניין של תזמון. ברגע האיסוף הילד עובר ממקום אחד למקום אחר, ולפעמים הוא עייף, רעב או פשוט צריך כמה דקות של שקט. אם תדחו את השאלות לשעה מאוחרת יותר, אחרי אוכל ומשחק, יש סיכוי טוב יותר שתקבלו תשובה.

מה המחקר מלמד על שיחות על מה שקרה

חוקרות התפתחות בדקו איך הורים מדברים עם ילדים צעירים על חוויות שעברו, ומה זה עושה לזיכרון שלהם. במחקר של אליין ריס ורייאנון ניוקומב, שפורסם בכתב העת Child Development, אימהות לפעוטות בני שנה וחצי עד שנתיים וחצי למדו לנהל שיחות "מרחיבות" על העבר: לשאול שאלות פתוחות, להוסיף פרטים ולהמשיך את מה שהילד אמר. הילדים של האימהות שעברו את ההדרכה סיפרו זיכרונות עשירים יותר, גם בבדיקת מעקב כשהיו בני שלוש וחצי בערך.

המחקר עסק בפעוטות, אבל הרעיון מתאים גם לילדי גן: ילדים לומדים לספר על היום שלהם דרך השיחות שהמבוגרים מנהלים איתם. זו מיומנות שנבנית לאט, בשיחה ועוד שיחה.

גם המרכז לילד המתפתח באוניברסיטת הרווארד מדבר על אותו עיקרון. הם קוראים לזה "הגשה והחזרה" (serve and return): הילד שולח אות, המבוגר עונה, ושוב הילד. באחד הצעדים שהם מציעים להורים כתוב שההמתנה חיונית, כי ילדים צריכים זמן לגבש את התשובה שלהם, ושההמתנה עוזרת לשיחה להמשיך.

שאלות שעובדות יותר

אין שאלת קסם אחת. כדאי להחזיק בראש כמה סוגים של שאלות ולנסות מה מתאים לילד שלכם. הנה רעיונות שאפשר להתחיל מהם:

שאלות ממוקדות. במקום לבקש מהילד לסכם את כל היום, שאלו על רגע אחד:

• עם מי שיחקת בחצר?
• מה היה בארוחת עשר?
• איזה שיר שרתם במפגש?
• על מה הגננת הקריאה סיפור היום?

שאלות של הכי. הן מזמינות את הילד לבחור, וילדים אוהבים לבחור:

• מה היה הדבר הכי מצחיק היום?
• מה היה הכי משעמם?
• מתי הרגשת הכי טוב היום?
• היה משהו שקצת עצבן אותך?

שאלות של דמיון. לפעמים קל יותר לספר כשזה מרגיש כמו משחק:

• אם היום שלך בגן היה סרט, איך הוא היה נקרא?
• אם היה לך כפתור קסם בגן, מה היית משנה בו?
• אם היית הגננת ליום אחד, מה היית עושה?

שאלות שמתחילות ממה שאתם כבר יודעים. אם הגן שולח תמונות או עדכונים, השתמשו בהם. "ראיתי שהכנתם היום עוגיות, מה שמת בשלך?" עובד הרבה יותר טוב מ"מה עשיתם היום?", כי הילד מקבל נקודת התחלה.

שאלות על אחרים. חלק מהילדים מספרים בקלות רבה יותר על חברים מאשר על עצמם. "מי עשה היום משהו מצחיק?" או "מישהו בכה היום?" יכולות לפתוח דלת לסיפור שבסוף יגיע גם אליו.

איך לשאול, לא רק מה לשאול

השאלה היא רק חצי מהעבודה. החצי השני הוא מה שקורה אחריה.

חכו. אחרי ששאלתם, ספרו בשקט עד חמש לפני שאתם מוסיפים עוד שאלה. השתיקה הקצרה הזאת נותנת לילד זמן להיזכר ולמצוא מילים.

המשיכו את מה שהוא אמר. אם הוא אמר "שיחקתי עם נועה", אל תקפצו לשאלה הבאה ברשימה. חזרו על מה שאמר והוסיפו: "שיחקת עם נועה! במה שיחקתם? בחצר או בפנים?". כך השיחה נבנית מהתשובות שלו.

דברו לצדו, לא מולו. הרבה ילדים מדברים בקלות רבה יותר כשהידיים עסוקות: בזמן ציור, בישול משותף, הליכה או נסיעה. בלי קשר עין ישיר, זה פחות מרגיש כמו חקירה.

ספרו קודם על היום שלכם. "היום בעבודה נשפך לי קפה על השולחן, ואז...". כשאתם משתפים, אתם מראים לילד איך מספרים על יום, וגם הופכים את זה למשהו הדדי.

שתיים או שלוש שאלות מספיקות. אם הילד עונה בקצרה ומתחיל להתרחק, עצרו. עדיף שיחה קצרה ונעימה מאשר ארוכה ולוחצת. מחר יש עוד הזדמנות.

הפכו את זה להרגל. משחק קבוע לפני השינה עוזר. למשל "טוב, קשה, מצחיק": כל אחד במשפחה מספר על דבר אחד טוב, אחד קשה ואחד מצחיק שקרה לו היום. כשזה קבוע, הילד יודע שזה מגיע, ולפעמים אפילו שומר לו סיפור מראש.

מה לעשות כשהוא כן מספר

הרגע שבו הילד מתחיל לספר הוא רגע עדין. התגובה שלכם תקבע במידה רבה אם הוא ירצה לספר גם מחר.

הקשיבו עד הסוף לפני שאתם מתקנים, מייעצים או מחליטים לפנות לגננת. אם הוא מספר שמישהו לא שיתף אותו במשחק, נסו קודם לתת שם למה שהוא הרגיש: "זה נשמע מעליב" או "נראה שזה הרגיז אותך". לפי המרכז לילד המתפתח בהרווארד, כשמבוגרים נותנים שם למה שהילד רואה, עושה או מרגיש, הם עוזרים לו להבין את העולם ונותנים לו מילים להשתמש בהן.

אל תתעכבו על פרטים שנשמעים לא מדויקים. ילדים קטנים מערבבים לפעמים בין אתמול להיום, או מוסיפים קצת דמיון. אם תתקנו כל פרט, הסיפור הופך למבחן.

וגם כשהוא מספר משהו שמדאיג אתכם, נסו לשמור על קול רגוע. אפשר להודות לו שסיפר, ולחשוב מה לעשות עם המידע אחר כך, בלי שהוא ירגיש שהסיפור שלו גרם לסערה.

ילדים שקטים מספרים בדרך שלהם

יש ילדים שפשוט פחות מדברים, וזה בסדר. חלקם יספרו דרך משחק: בובות שמשחקות "גן", דינוזאורים שרבים על מגלשה, ציור של החצר. אם תצטרפו למשחק ותשאלו את הבובה מה קרה לה היום, לפעמים תשמעו יותר ממה שהייתם שומעים בשאלה ישירה.

גם סיפורים יכולים לפתוח שיחה. אחרי שקוראים יחד ספר על יום בגן, אפשר לשאול: "גם אצלכם קורה ככה?" או "מה אתה היית עושה במקום הגיבור?". ספר אישי שבו הילד עצמו הוא הגיבור של יום בגן יכול להיות עוד נקודת פתיחה טבעית לשיחה כזאת.

מתי כדאי להתייעץ

ילד שלא אוהב לספר על הגן הוא דבר נפוץ, ולרוב אין סיבה לדאגה. אבל אם השקט מגיע יחד עם שינוי בולט, למשל סירוב חוזר ללכת לגן, שינויים בשינה או באכילה, בכי רב, או חזרה להתנהגויות של גיל צעיר יותר, כדאי לדבר עם הגננת. אם הדאגה נמשכת, פנו לרופאת הילדים או לפסיכולוג ילדים, שיוכלו לעזור להבין מה קורה ואיך לתמוך בו.

מקרה אחר הוא כשהילד מספר משהו שמעורר חשש שפוגעים בו, גם אם החשש נוגע לאיש צוות בגן. במקרה כזה אל תסתפקו בשיחה עם הצוות: פנו להנהלת הגן או למחלקת החינוך ברשות המקומית. אפשר גם לפנות למחלקה לשירותים חברתיים או למשטרה, כפי שמפורט באתר כל זכות, ושם מופיע גם מוקד המצוקה של משרד הרווחה, 118, שפועל כל שעות היממה. במצב דחוף פנו מיד למשטרה.